ברוח החג, ובהשראת בצפר(כי זה שיש חופש לא באמת אומר שאנחנו לא בבצפר ושאין מבחנים כרגיל… ), קבלו שיר:
אחד-מי יודע? אחד אני יודע! אחד פוטנציומטר, פוטנציומטר פוטנציומטר…
שניים-מי יודע? שניים אני יודע! שני ניסויים שלא יצאו נכונים
שלוש-מי יודע? שלוש אני יודע! שלוש סוללות של 1.5 וולט
ארבע-מי יודע? ארבע אני יודע! ארבע כניסות ויציאות בניסוי של האפקט הפוטואלקטרי
חמישה-מי יודע? חמישה אני יודע! חמישה ראוסטטים יש בכל הניסויים ביחד
שישה-מי יודע? שישה! אני יודע! זה וולטמטר ועוד אמפרמטר בסוגריים כפול שלוש
שבעה-מי יודע? שבעה! אני יודע!!! שבעה מחשבים שמריצים חלונות ולא לינוקס במעבדת פיזיקה
שמונה-מי יודע? שמונה! אני יודע! שמונה כבלים צבעוניים
תשעה-מי יודע? תשעה! אני לא יודע. (או 9 ימים מיום שישי הבא לבגרות) (או מספר הניסויים שעשיתי ביומיים האחרונים)
עשרה-מי יודע? עשרה! אני יודע! 10 ניסויים יש בבגרות.
(אממ כן, אז עשיתי 9 ניסויים בפיזיקה ביומיים האחרונים וזה “קצת” דפק לי את המוח. קורה.)
היום בבוקר הלכתי לתומי לקנות נעליים ובדרך קיבלתי טלפון משולא שהלך ככה:
שולא:”נחשי את מי ראיתי בבצפר?”
אני:”סשה?”
שולא:”לא”
אני:”דימה?”
שולא:”לא לא לא! את רוזה!!!!!!!!!”
(פה זה הקטע שהתחלתי לקפץ)
חשבתי היום בבוקר אולי לקפוץ לבצפר לעשות כמה מעבדות בפיזיקה, אבל בסוף ויתרתי על הרעיון. :’( אבל שאני אוותר על לראות את רוזה ולדבר איתה?!? חס וחתולה! הודעתי לשירי ולשולא שיגידו לאלה שתשאר שם עד שאני באה(וזה כנראה לא קרה בדיוק) שינסתי מותניים והלכתי כ2 קילומטרים ברגל עד לבית של מעיין. משם ניסינו להתניע את האוטו איזה חצי שעה כי המצבר שלו לא היה משו, ושמנו פעמינו לבצפר. איך שאנחנו מגיעים גיליתי שהאוטו של אלה לא שם ;;;;;;;;;;;;; מאוחר יותר התברר שהיא כבר נסעה הבייתה ;_; :’( 
ועל זה יאמר-איזה ביאוס!!!!
איך זה שגם כשסשה, גם שדימה וגם שרוזה היו בבצפר אני לא הייתי שם?!? אה??? ;;
עכשיו אני לא אראה אותם לעולם. ואני לא אוכל לדבר עם רוזה שיחות נפש על טאקס ופינגווינים אחרים. אוף!!!
עכשיו לא רק שלא ראיתי אותה, גם לא עבדתי על הפרוייקט שזה היה התכנון להיום. ממש יום מבוזבז ועודמעט נגמר החופש הקצר הזה וגם ככה כל החופש בערך אני צריכה לבוא לבצפר.
כ”כ לא פייר!
עריכה: אוקיי זה כבר ממש לא מצחיק אותי! אלה חזרה לבצפר לא מזמן. ארגגגגג אני לא חוזרת ללוד עכשיו.
תראו מה מצאתי!!! לגמרי במקרה!!! הייתי בדף הראשי של ישרא(נו טוב אז הגמילה משם עדיין קשה לי… ) ופתאום ראיתי שהתעדכן בלוג בשם “הבלוג הסודי של טאקס”!!!!!!!!!!!! OMG!!! נכנסתי לשם, ומה אני רואה?!? את טאקססססססס!!! (כמה מפתיע והכל). בקיצור כנראה שכמו שלדיוק(היצור הלא מובן של ג’אווה) יש בלוג משלו, אז גם לטאקסי שלנו יש בלוג, ואפילו בשפת הקודש!
איזה מאגניב!!! 
לדעתי הבלוג של טאקס הולך להפוך למשהו מטורף! שווה לעקוב לדעתי!
היה פשוט כיף!!!
המסלולים ביומיים הראשונים היו קשים, מפחידים ומלאי סולמות וחבלים(נחשים דווקא לא היו…). הנגב הזה ממש אבל ממש יפה! אני בעד לעבור לגור שם
למדריך שלנו קראו איתי ובוא נגיד שהוא שמע את השיר איתי של קרן פלס ממני המון המון אבל המון פעמים ב4 ימים האלה ובחלק מהפעמים הוא איים לזרוק אותי מהצוק אז עברתי לשיר לו את נפוליאון של יוני בלוך “משמאלי עם הגיטרה, זה איתי והוא בתול עדיין אין לו חברה…” רק מה? יש לו כרגע 3 חברות אז זה לא ממש מתאים…כבר ביום השני הוא ידע להבדיל בין גוונים של ורוד ^_^
אניוואי היה כיף לא נורמאלי, היה המון המון זמן חופשי שכלל בעיקר טיילת, קניון, ים ופאבים. קניתי 2 חולצות שחורות(!!!) (כי לא היה ורודות), תיק כחול, שרשרת עם מפרט אדום שמאוחר יותר גרמה לשיחה מרתקת עם אחד מהמוכרים בטיילת על פינק פלויד וגיטרות ו…אמממ נראה לי שהיה עוד משהו אבל אני לא זוכרת כרגע. דובי קטן וחמוד לפלאפון שאומר “I love u” והוא נקרע בערך שעה אחרי שקניתי אותי ;_;
לגבי טאקס-ידעתם שיש משחק של טאקס רייסר בעיר המלכים??? ידעתם שבכל הטיילת אין אפילו קעקוע אחד קטן של פינגווין?!? פשוט בושה. ידעתם שליד הקניון יש כזה מסך עם פרסומות שעובד עם חלונות וזה נתקע בגלל זה?
ריאליתי המורים-מי נשאר אחרון? יצאו 6 מורים לטיול. ביום האחרון נשאר מורה אחד במסלול. רונן ניצח!
כמה משפטים מעניינים מהטיול:
-איתי המדריך:”אני אתחיל לדבר עם בנות כשהן יבינו שאפרסק זה פרי ולא צבע” ברור שאפרסק זה פרי. כתום אפרסק זה צבע.
-איתי המדריך:”מיטל נותנת לי יד בירידות לא כי יש לה פחד גבהים אלא כי אני חתיך הורס” נו ברררררור…זה שהיינו על מצוק גבוה גבוה גבוה ומפחיד זה לא קשור בכלל…
- מרינה:”המדבר הזה כ”כ מלוכלך! אולי אני אנקה אותו מכל האבק והחולות האלה?”
אני אערוך את הפוסט מאוחר יותר ואוסיף תמונות…
מצאו את ההבדלים בין הקניונים:
<פקצה>לדעתי הראשון קצת יותר מלוכלך מהשני. נו טוב הוא בטח בשיפוצים 
</פקצה>
הייתה עכשיו תוכנית על פריצות למחשבים בערוץ 2. האמת? לא ממש חידשו לי שם כלום. אולי דבר אחד, שכבר ידעתי עוד לפני אבל לא כ”כ הכרתי בו. לפי הקריטריונים שלהם אני מכורה למחשב. קורה. אבל מצד שני אני מכורה לאנשים אז אני מניחה שזה מאזן אחד את השני…
אז מה כ”כ מיוחד במחשב הזה ומה הופך אותו להיות מרכז חיינו במקום להיות עם אנשים אמיתיים? אז לדעתי יש כמה סיבות. הראשונה היא שאפשר לעשות כמה דברים במקביל. לדוגמא אפשר לדבר עם 7 אנשים ובאותו הזמן גם לשמוע מוזיקה ולכתוב בפורומים, ואפאחד לא באמת ידע שבזמן שאתה מדבר איתו במסנג’ר אתה מדבר גם עם עוד 20 איש. זה גורם לו להרגיש מיוחד למרות שהוא לא. ומי לא אוהב להרגיש מיוחד? ד”א גם יש את האנשים שכותבים לך שורה בשעה בערך. אם יש משהו שמוציא אותי מדעתי זה זה(לתשומת לב האנשים שאני מדברת איתם בIM…). סיבה שנייה היא שהמחשב, מעצם היותו מחשב, לא חושב יותר מדיי. גם אין לו רגשות. אם הוא עושה משהו שפוגע בך(כמו למחוק קבצים בפתאומיות), אפשר להיות בטוחים שהוא לא עשה את זה בכוונה-כי הוא כולה מחשב. בטוח הוא לא עשה את זה כדי להתנקם בך…אחלה של דבר! אפשר לסמוך עליו שהוא לא יפגע ברגשות שלך. לעומת זאת אי אפשר להגיד את אותו הדבר על אנשים. יום אחד הם הכי נחמדים שבעולם ויום אחרי הם כבר לא מדברים איתך יותר ואין לך מושג למה. ואפאחד לא אוהב להפגע…
פחות מגע עם אנשים == פחות כאב | => מחשב>אנשים.
אז למה בכלל צריך אנשים אם המחשב כ”כ מושלם? כי הוא לא מגיב. פשוט ככה. ולא אני לא מדברת על זה שמנסים לסגור תוכנה שנתקעה והוא לא מגיב(דבר נפוץ בווינדוס, אגב), אלא על זה שתנסו לדבר איתו והוא פשוט לא יענה. ספרו לו את הצרות שלכן/ם-והוא ימשיך עם הצרות שלו. אין תגובה. כלום. נאדה. גם אין לו עצות משו…אז צריך אנשים.
ואז מגיעים למעגל אינסופי כזה שצריך מחשב ובגלל זה צריך אנשים שבגללם צריכים מחשב(כי בשלב כלשהו האנשים מעצבנים וצריך להיות לבד-עם המחשב).
אז מכורה למחשב? אני? לא. אני מכורה לאנשים שמכורים למחשב שמכורים לאנשים שמכורים למחשב שמכורים ל…
(פוסט זה נכתב כתוצאה מזה שאנשים לא עונים לי בטלפון עכשיו ומשעמם לי במחשב אז אני צריכה אנשים אבל אין אנשים כרגע ויש מחשב שמרגיע אותי אבל משעמם, מה שמחזיר אותי למעגל האינסופי של אנשים-מחשב-אנשים-מחשב̷
היה לי משעמם אתמול אז החלטתי להתקין אובונטו. עד שמצאתי קישור להורדה של אובונטו 7.04 כמעט יצאה לי הנשמה. כמה צריך לחפור בשביל למצוא קישור אחד קטן שכזה? בכל מקרה, החלטתי ללכת אפילו יותר רחוק ולהתקין קובונטו.
כן כן, אני יודעת שזה נוגד כל דבר הגיוני. אני שונאת קיידיאי, מאוד מאוד שונאת קיידיאי, חושבת שזה דבר מכוער וכו’. אבל בכל זאת החלטתי לראות ממה כולם מתלהבים מהקובונטו הזה.
אז התחלתי להוריד בבוקר אחרי שלא הצלחתי למצוא קישור להורדה של קובונטו החדש ובסוף מצאו בשבילי קישור לזה. עד הערב זה לא סיים להוריד. לקח לזה משהו כמו 10 שעות ואני לא צוחקת.
אז התקנתי את הקובונטו. זה לקח חצי שעה בערך. הלייבסידי פעל כמו צב. לקח לו שנים לעלות בערך. אובונטו הרבה יותר מהיר. בכל מקרה, גיליתי שזה לא *כזה* מכוער. בטח זה בגלל שהברירת מחדל שם היא כחול ואני אוהבת כחול(אבל ורוד יותר). הבעייה העיקרית שם היא התפריטים. אי אפשר למצוא שם כלום!!! פשוט כלום!!! בקושי את הטרמינל מצאתי שם בשביל להתחבר לאינטרנט כי לחפש שם איפה מתחברים במצב גרפי נראתה לי משימה בלתי אפשרית לחלוטין. זה מסוג הרגעים שבהם מבינים כמה שטרמינל זה דבר שימושי שאי אפשר בלעדיו.
מה שטוב בקובונטו זה התוכנות עצמן. ממש ממש אהבתי את אמרוק וקופט. קופט זה פשוט אחלה דבר! נורא הזכיר לי את המסנג’ר בווינדוס. ממשק ממש יפה! ושתבינו-עד שלא ראיתי את זה הייתי מעריצה שרופה של גיים.
אז לא, לא נראה לי שאני אמשיך להשתמש בקובונטו עוד הרבה. ברגע שאובונטו 7.04 יצא רשמית ולא באלפא 5 כמו שהוא כרגע, אז אני אתקין על המחיצה הזאת של קובונטו את אובונטו. אבל בנתיים אפשר קצת לנסות את קובונטו ואולי ללמוד דרכו דברים חדשים
אגב, לא שמתי לב לשום הבדל מאדג’י. אולי זה סתם בגלל שאני רגילה לגנום או לקיידיאי בג’נטו שהוא קצת שונה מבחינת התפריטים וכאלה. או שלא?
אהה כן, המחשב שלי חוגג כרגע עם 5 מערכות הפעלה. מזל טוב ^_^
אז יש לי בערך הכל בחיים. באמת.
*אחלה חברים
*מחשב כוסון עם עיניים של דרקון שאפשר להתעלל בו כמה שבא לי
*בצפר סבבה
*2 גיטרות שאני אשכרה יודעת לנגן עליהן ואפילו אני יודעת איפה 2 מפרטים שלי נמצאים ברגע זה
*רציתי להגיע לרמה מסויימת בלינוקס והגעתי אליה
*אני חלק מלהקה חדשה מסתבר
*יש לי משפחה שנחמדה אלי כשבא להם
*יש לי חבר
*יש לי טונות בגדים ורודים ומגניבים
*יש לי רשיון
*ועוד המון דברים שאני לא זוכרת כרגע…
אז למה לעזאזל אני לא שמחה? למה כשאני צריכה לדבר עם אנשים הם תמיד אבל תמיד לא שם? למה כל השנים עד עכשיו היו לי ציונים גבוהים כמו אני לא יודעת מה ופתאום השנה הכל הולך הפוך? למה 3 ימים לפני הטיול השנתי האחרון לאילת מודיעים לנו שהוא כנראה לא יתקיים בגלל איזה אירגוני המורים? אה??? מאיפה הדיכאון הזה הגיע לעזאזל? אני לא רוצה אותו!
פשוט למה?
(כי תמיד יש את הדברים הקטנים שהורסים.)
איך זה הגיוני שסיפור פשוט ממש לא פשוט לקריאה? מי בכלל החליט איזה ספרים צריך ללמוד בשביל הבגרות בספרות? שמתם לב שכל הספרים האלה כוללים איכשהו סקס ובגידות?
מי חשב שזה שפוי לעשות 2 מבחנים בפיזיקה באותו יום? האפקט הפוטואלקטרי והדואליות של האור באותו יום זה פשוט יותר מדיי…
הגיקים מספרים שעשו קראק ראשון לויסטה-כמה מפתיע! אני בשוק, אני בהלם, אני ה-מ-ו-מ-ה!!11 מי חשב שזה יקרה?!? (ציניות אנשים, ציניות… )
אגב ציניות, זה ברור לכם שרוב הפוסטים פה נכתבו בהומור, בציניות, בצחוק…נכון? כי פשוט ספרו לי שחבר של חברה של חברה שלי דיבר עם חבר שלו במסנג’ר ואמר משפט טפשי ואז ההוא אמר לו “אתה טיפש כמו מיטל” וכשהוא שאל מי זאת מיטל הוא קיבל לינק לבלוג שלי… :S
טיפים לעוברים לג’נטו שקוראים לטרמינל “גיליתי מסך דוס (סתם נראה כמו דוס זה בטח יוניקס) שמבקש קודים שאני לא יודע…”-אל תעברו. באמת, לא בריא! (צוטט מפורום לינוקס בתפוז) ההמשך של הthread הזה היה “איפה נמצא ההוספה הסרה (או כמו במערכות דביאן סינאפטיק או בפדורה יאם) אני יודע שקיים פה portage אבל אני לא מצליח למצוא את זה איפה זה?”-תשובה: זה ממש שם! במסך דוס שמבקש קודים! באמת!!! (אהה כן, הוא טוען שהוא השתמש כבר שנתיים וחצי בלינוקס… )
למי שפספס-סשה הגיב לי על הפוסט על השופינג!!!!!!1111
(אגב סשה, אם אתה עדיין קורא פה, גיליתי רמז על איפה יכולה להיות תמונה שלך!)
לשבת מול המחשב זה לא בריא. הורס את העיניים.
לדבר בפלאפון זה לא בריא. גם אם זה לדבר עם בנאדם שלא דיברתי איתו טונות זמן. כי זה מקרין. מזה משנה אם יש חברים שאפשר לדבר איתם? העיקר להיות בריאים. גם אם זה אומר לא לתקשר עם העולם החיצון.
לשמוע מוזיקה בווליום שאשכרה שומעים בו זה לא בריא. הורס את האוזניים. עדיף לדמיין איך השיר נשמע. כנ”ל לגבי הווליום של המגבר בגיטרה. האמתי? בכלל לא צריך אותו. אפשר לנגן על חשמלית בלי מגבר, זה אפילו חוסך חשמל!
זה לא בריא לעשות שיעורים על המיטה. זה הורס את הגב. אז עדיף לא לעשות שיעורים בכלל או שעדיף לשבת ליד השולחן שעליו יש את המחשב שהורס את העיניים?
סוכרזית בנסקפה זה לא בריא. באמת אולי עדיף סוכר עם מליון קלוריות בכפית. אבל בעצם נסקפה זה לא בריא. בואו נשתה רק מים. אבל חבל שבמים אין קפאין. בעצם קפאין זה לא בריא.
לאכול אוכל נורמלי זה לא בריא. צריך לאכול לחם שחור אורגני וחסר טעם ואוכל שאבא שלי מכין כי הוא החליט שהוא יודע לבשל. בריא. אין שם מלח. כי מלח זה לא בריא. למען האמת-כלום לא בריא. אז מה זה אוכל בריא? כל מה שאני שונאת בעקרון. ולא רק זה, גם משמין. “אז מתי את נרשמת לחדר כושר?” “בקרוב” “טוב תאכלי עכשיו את הטחינה והאבוקדו. יש שם שומנים בריאים.” רק אני רואה פה סטירה?! קודם להעביר ביקורת על המשקל שלי ואז לכעוס עלי שאני לא אוכלת את הדברים המשמינים והלא טעימים האלה??? ואם הוא עוד לא הבין ב10 שנים האחרונות שזה אחד מהדברים שהכי פוגעים בי, אז זה עצוב. והוא ממשיך לעשות את זה. ולמה לאח שלי לא אומרים כלום על זה שהוא לא אוכל בריא?!? אהה כן, וכשהאוכל הבריא לא אכיל אז אוכלים שוקולד במקום. ושוקולד כידוע, זה לא בדיוק בריא.
ולגולת הכותרת-“הלק הזה שאת שמה-הוא לא בריא” זה פאקינג פורים!!!! עם כל הכבוד, ויש כבוד, בפורים מותר לשים לק.
אבל עזבו…זה גם לר בריא לנשום. ובכלל לחיות. ממש לא בריא.
אז…העיקר הבריאות?
